Home
next
להתחלה

 

נטע .....

     

 

ניצבים, דוממים – סביבך
ובתוכי מאבק
מולי פרחים ומצבה
דעיכה, עצירה ללא שינוי – חוסר תנועה
כל זה אינו מזכיר אותך
הרי כל חייך זללת דעת – 
תפחת כעוגה
תמיד סקרן, תמיד בתנועה
קבר, אבן
זה לא אתה.
עומד דומם . סביב שתיקה 
בליבי קרב להעלות בבואתך
השמש מכה בראש - חורכת
חום יולי-אוגוסט ביום מותך
מרים עיניים,  מביט אל על – 
אולי אזרוק לשמש איזה קללה!
 
איזה קטע , בכל לא שמתי לב
כל העצים עטופים תפרחת צהובה
זוהרת היא עכשיו תחת משקל השמש
מחבקת את העץ - מקיפה
פתאום רואה אני
אותך.
על האופניים :
עטוף בחולצה הצמודה 
אוג מלך הבשן החליט יום אחד להתחפש לנצנץ
נו מה, רצית כמו ב"טור דה פראנס".
איש גדול
אופניים דקות 
חיוך רחב.

 

 
 
 
 
הקדיש מעיר אותי: מחזיר עיני לקרקע
את מחשבותיי שהפליגו: מחזיר לאדמה
אבל הרוח, כמו עושה לי טובה 
מפזרת עלינו מרבד צהוב
נפרסים עלינו הפרחים   כשמיכה
פרח, פרח – 
מתנצנצים להם איילים קטנים בדרך לרצפה
עוטף ומחבק אותי כעת: זיכרונך
פרח, פרח :
זיכרון, תמונה
פרח, פרח :
רוח, גוף ודם
 
אתה