Home
back

 

חלי

 

                                                                                                 
 

אייל.
אני לא יודעת אם תכננת או התכוונת שהאנשים במדינה ידעו עלייך ותתפרסם. אני יכולה לגלות לך שבני הנוער בחולון, עיר מגוריה של סבתא, יודעים עליך.
משרד החינוך הורה לנו לשוחח עם התלמידים על המלחמה. אמרו!
חשבתי והפכתי מה אפשר כבר לדבר על המלחמה שנטחנה להם מכל הכיוונים, מה אני בשיעור ספרות יכולה לחדש להם? לקרוא שיר? סיפור? רומן? נשמע לי משעמם, לא מעניין, ויותר מזה יחטיא את המטרה.


המלחמה האחרונה יותר מידי אישית בשבילי, זה דלת ליד, חשבתי וחשבתי ו...
הבוקר נכנסתי לכיתה יא' מחוננים, חבורת סקרנים מוצפת בהורמונים, צריך לעשות שיעורי ג'אגלינג על מנת לעניין אותם, או לגרום להם לשבת בשקט.


סיפרתי להם, איך ב 12.7.06 ירדתי לקניות וראיתי אנשים וחיילים מצטופפים ליד הגדר, איך חשבתי בתמימותי שכאן בבנין אין חיילים בכלל, חיל בשבילי הוא נער בשירות סדיר, ואתה בכלל לא חיל, אתה בבאר שבע או בעומר, סיפרתי להם איך נודע לי שזה אתה, איך גררתי עצמי את כל המדרגות מסרבת להאמין.


סיפרתי להם על האזכרה שלך שאבא שלך ציטט והזכיר את ספרו של המינגויי, "למי צלצלו הפעמונים", הבאתי את הספר לכיתה,(התרגום החדש), זה שיעור ספרות, זוכר? לא רציתי להקריא מה שאביך אמר באזכרה וכתב באתר, אלו הם דברים שלו. רק דיברתי איתם על אידיאולוגיה וסיפרתי כמה רצית ללכת לקרבי, כמה זיעה ניגרה ממך באימונים שגזרת על עצמך, וכמה קילומטרים גמעו האופנים מתל אביב לעומר ובחזרה, כי היית נחוש לשרת את המולדת כמו שצריך, ללא הנחות, איך היית מאושר כשחזרת בפעם הראשונה במדים ורובה, איך היית גאה להיות חיל.


סיפרתי להם כמה רגיש היית, והחיוך התמים שלך היה מלא ברגשות. איך עברת לתל אביב ולא הרגשת תל אביבי, איך החברים מעומר צבאו על הבית והציפו את הרחוב, איך הייתם חבורה מלוכדת ומאוחדת שלא נפרדה עד ש... עד שבאה המלחמה. ועכשיו ביקשו ממני לדבר איתם עליה, אז סיימתי בשאלה אפשר לדבר על מלחמה? אולי על המלחמה שברומן "למי צלצלו הפעמונים", זו מלחמה שלא שייכת לנו.....
הם ישבו בדממה, נדיר אצלם, הם גמעו כל מילה שאמרתי. הם, הבנות בעיקר, רשמו את כתובת האתר שאמא שלך בונה, אמרו שיכנסו ויקראו.

לא יודעת אם התכוונת להיות מפורסם, אבל זה יצא.

 

רחל פרן