Home
back

 

חייל

 

                                                                                                 
 

אני לא אשכח את היום הראשון שפגשתי אותך.. יומי הראשון בחטיבת הנח"ל.. יושב עם עוד 20 ילדים טריים מבית ספר שפתאום אתה נכנס לאוהל בן אדם גבוה,מרשים,עם תספורת קצוצה ומכריז "אני אייל ואני יהיה המפקד שלכם".המפקד של כיתה 2ג. אך...המפקד אייל,איך לקחת חבורת צ`יקמוקים כמונו ולימדת אותנו להיות לוחמים,מתוקף התפקיד היית חייב להיות קשוח אבל תמיד היה בך את הטא`ץ הזה של ההומור,החיוך הגדול הזה מאוזן לאוזן.. תמיד עם הציניות שכל כך אפיינה אותך. היינו שבועיים ולפעמים שלוש איתך ויומיים עם ההורים,כמו אבא הרחק מהבית. כמה הייתי בוכה לך על השמירות של ה3 שעות בטירונות אילו רק ידעתי מה מחכה לי בהמשך.. יצאנו לתרגיל מחלקה בלילה..כולם רצים ופתאום אתה חסר..עד שפתאום אנחנו קולטים אותך תקוע בתוך גדר תיל ונאבק להחלץ.. כבר אז קלטנו אותך שלא תחשוב שעבדת עלינו.

בסוף 7 חודשים של טירונות ואימון מתקדם עלינו איתך לקו צפון..כל כך מוזר שדווקא שם מצאת את מותך.. עלינו לגדוד,כבר אין דיסטנס.. ואתה התגלת להיות סטנדאפיסט. היינו קוראים לך "נזק", שובר כל דבר שעובר בדרכך. אני לא אשכח שניסית להכין חביתה במטבח, רצית להפוך אותה באוויר והיא עפה לך לריצפה..לא התפלאנו כי זה כל כך מתאים לך.. בתור פלוגה צעירה בגדוד ועוד במוצב מחלקתי היינו עושים רק שמירות סטטיות ומדי פעם מארבים.. המפקדים היו עושים תורנויות אחד ער ביום והשני בלילה.. בדרך כלל המפקד היה יושב ורואה טלויזיה.. אבל לא אתה...עושה סיבובים בעמדות,מדבר איתנו,צוחק איתנו..שלא נרדם בשמירה. והצעקות שכל כך אפיינו אותך "עידן!!! רוצה קפה?"... אפשר היה לשמוע אותך מקילומטר..מגיע עם כוס קפה מלאה בחול ודשא ואומר "הכנתי קנקן..אבל..הוא נשפך בדרך" ואני לוקח את הקפה ושותה אותו..קפה עם חול,דשא ועם כל כך הרבה אהבה.. איזה לב רחב היה לך.. לוחם מקצועי שלא מוכן לוותר ולו על החוק הקטן ביותר..פדנט לשלמות ומקצועיות. מפקד אמיתי.

הגיע סוף מסלול והפלוגה מתפצלת לפלוגות הותיקות..ואני יוצא לקורס מפקדים בתקווה להיות חצי ממה שאתה היית.. תפסת אותנו לשיחת מחלקה,כאב לך וגם לנו.. הרי היינו הילדים שלך במשך שנה.. ושוב צחקנו וסיפרת לנו כמה ניסית להסתיר מאיתנו בטירונות שאתה כזה מסורבל.. איך סיפרת שהדבר הכי גדול שהרסת זה המדרגות הנעות בקניון.. כאב לי להפרד ממך ולא התביישתי להגיד את זה לפני כולם.. איך היה ברור שתתגייס למילואים, לוחם שכמותך לעולם לא ישתמט. ושוב חזרת כדי להגן עלינו והפעם שילמת את המחיר על הלב הרחב שלך..את מחיר החיים. ושיגיעו המילואים אני אתיצב כמו גדול..אני לא אאכזב אותך.

כל כך קשה לי לכתוב עליך בזמן עבר.. בן יחיד שהחתים את הוריו כדי להגן על המדינה..איבד את חייו למען ביטחוננו.

אייל, אין גבול להערכה שלי אליך, ליווית אותי ברגעים הקשים ביותר ותמיד היית שם בשבילי. אתה תחסר לי מאוד.. החיוך העצום הזה שלך.. הגוון הורדרד הזה שעטף את פרצופך.. והנה מחר אני בהלוויה שלך.. שלך..בן 22...ילד כמוני.. אני לעולם לא אשכח אותך, אייל בנין, לוחם,מפקד וחבר. יהי זכרו ברוך