רציתי לצטט מתוך "למי צלצלו הפעמונים" של ארנסט המינגווי, ספר שעזר לי בעבר בזמנים קשים אבל כשלא מצאתי אותו בספרייה נזכרתי שאייל לקח אותו ולא החזיר. אצטרך להסתמך על זכרוני.

למי שלא זוכר, גיבור הספר בא להלחם במלחמת האזרחים בספרד, בסוף הספר הוא נהרג בפיצוץ גשר.

מלחמת האזרחים בספרד היא מהדוגמאות הבודדות בהיסטוריה בה אנשים באו מארצות רבות להלחם עבור אידיאל, חופש ודמוקרטיה.

להמינגווי ולגיבור שלו אין אשליות לגבי המלחמה. הם יודעים שפיצוץ הגשר לא יציל את ספרד, הם רואים את טעויות הגנרלים ומבינים שחלק ניכר מהמלחמה הוא משחק פוליטי ובכל זאת חושבים ששווה להשתתף בה.

אני לוקח שני דברים מהספר:

אנשים צריכים אידיאליים וישנם דברים שראויים שיילחמו עבורם. הלחימה על הגנת הארץ היא לדעתי דבר שראוי להלחם למענו ואידיאלים הם לא דבר שאפשר לוותר עליו גם כשהתוצאות הם טרגיות. ( "ערכים אי אפשר לכבות ולהדליק")

הדבר השני הוא שהספר הוא לא ספר עצוב. הגיבור הולך אל מותו כשהוא שלם עם עצמו ואלה שנשארים אחריו הולכים להמשיך בחייהם.

אני מוצא כעת שלא קשה לי לצחוק אבל החיים נראים כהים. אני נוסע באוטו שלי שאני אוהב וחושב: מה הטעם? אייל לא ייסע בו יותר. אין לי סיפוק מדברים שגרמו לי הרבה סיפוק בעבר, כמו השלמה מוצלחת של פרויקט או קבלת פרויקט חדש, אבל אני יודע שזהו כיוון של ייאוש שאין לשקוע בו. אנחנו עושים דברים שראוי לעשותם, נותנים פרנסה לאנשים אחרים ואנו חייבים לאייל להמשיך.

 

 

 
 

Home
אבא אמר
איך זה קרה
החברים
photos
אלכס כותבת לך
movies
המל"מ
letters
מסע בנין
more photos